Vayedaber

Simple Havroutah

Baba Metsi'a

Daf 19a

אִירְכַס לֵיהּ גִּיטָּא בֵּי מִדְרְשָׁא. אֲמַר: אִי סִימָנָא – אִית לִי בְּגַוֵּיהּ, אִי טְבִיעוּת עֵינָא – אִית לִי בְּגַוֵּיהּ. אַהְדְּרוּהּ נִיהֲלֵיהּ. אֲמַר: לָא יָדַעְנָא אִי מִשּׁוּם סִימָנָא אַהְדְּרוּהּ נִיהֲלִי, וְקָא סָבְרִי סִימָנִין דְּאוֹרָיְיתָא. אִי מִשּׁוּם טְבִיעוּת עֵינָא אַהְדְּרוּהּ נִיהֲלִי, וְדַוְקָא צוּרְבָּא מִדְּרַבָּנַן. אֲבָל אִינִישׁ דְּעָלְמָא – לָא.

Traduction

lost a bill of divorce, which had been given to him to deliver, in the study hall. When it was found, he said: If they request a distinguishing mark, I have one for it. If it depends on visual recognition, I have methods of recognition for it. They returned the bill of divorce to him. He said afterward: I do not know if they returned it to me due to the distinguishing mark that I supplied, and they hold that distinguishing marks are used to return lost items by Torah law, or if they returned it to me due to my visual recognition, and it was specifically because I am a Torah scholar, as Torah scholars are relied upon when they say that they recognize an item, but an ordinary person would not be relied upon to recognize the item and have it returned to him.

Rachi non traduit

אירכס ליה גיטא. שהיה שליח להביא ואירכס ליה ואשכחוהו:

אמר אי סימנא. חשיבא לכו אית לי בגויה סימנא:

ואי טביעות עין. חשיבא לכו אית לי בגויה טביעות עינא מכירו אני בכתב ידי הסופר והעדים מדת ארכו ורחבו כאדם המכיר את חבירו בטביעת עין שטבע בו ואין בו סימן:

וקסברי. רבנן סימנין דאורייתא שלא אמרתי סימן מובהק והחזירוהו לי:

ודוקא לצורבא מדרבנן. דמוחזק לן ביה דלא משני בדיבוריה:

Tossefoth non traduit

אי סימנין דאורייתא. בגט נמי מהדרינן ואי סימנין דרבנן מה שמחזירין אבידה בסימן שאינו מובהק מדרבנן משום דהפקר בית דין הפקר אבל מדאורייתא צריך או עדים או סימן מובהק וגט נמי דאיסור הוא לא מהדרינן אלא בסימן מובהק:

אבל איניש דעלמא לא. מפרש ר''ת דעם הארץ נמי אית ליה טביעות עינא כדאמר בפ' גט פשוט (ב''ב דף קסח.) האי מאן דבעי לקדושי איתתא לידבר עם הארץ בהדיה והאי דלא מהדרינן ליה משום דלא מהימן:

גּוּפָא: מָצָא גֵּט אִשָּׁה בַּשּׁוּק, בִּזְמַן שֶׁהַבַּעַל מוֹדֶה – יַחְזִיר לְאִשָּׁה. אֵין הַבַּעַל מוֹדֶה – לֹא יַחְזִיר לֹא לָזֶה וְלֹא לָזֶה.

Traduction

§ The Gemara discusses the matter itself cited above: If one found a woman’s bill of divorce in the marketplace, in a case when the husband admits that he wrote and gave it, the finder must return it to the wife. If the husband does not admit to this, the finder may neither return it to this one, the husband, nor to that one, the wife.

בִּזְמַן שֶׁהַבַּעַל מוֹדֶה מִיהָא יַחְזִיר לָאִשָּׁה. וְלֵיחוּשׁ שֶׁמָּא כָּתַב לִיתֵּן בְּנִיסָן וְלֹא נָתַן לָהּ עַד תִּשְׁרֵי, וַאֲזַל בַּעַל זַבֵּין פֵּירֵי מִנִּיסָן וְעַד תִּשְׁרֵי, וּמַפְּקָא לְגִיטָּא דִּכְתִיב בְּנִיסָן, וְאָתְיָא לְמִטְרַף לָקוֹחוֹת שֶׁלֹּא כַּדִּין.

Traduction

In any event, the baraita states that when the husband admits that he wrote and gave it, the finder must return it to the wife. The Gemara challenges: But let us suspect that perhaps he wrote the bill of divorce intending to give it in Nisan, but did not give it to her until Tishrei, and the husband went and sold the produce of his wife’s property in the interim, between Nisan and Tishrei, since the divorce had not yet taken effect. And the wife might then produce the bill of divorce, which he wrote in Nisan, and come to repossess the produce from the purchasers unlawfully.

Rachi non traduit

ולא נתן עד תשרי. וכל זמן שלא נתן היה לו לאכול ולמכור פירי נכסי מלוג שלה שתקנו חכמים לבעל לאכול פירות של נכסי מלוג אשתו שנפלו לה לירושה:

וזבין פירי. כמשפטו:

Tossefoth non traduit

וליחוש דלמא כתב ליתן בניסן כו'. ואפילו לאביי דאמר עדיו בחתומיו זכין לו הכא גבי אשה חוב הוא לה ואמתני' דדייקינן הא אמר תנו נותנין וכן אמתני' דהמביא גט ממדינת הים לא פריך ניחוש שמא כתב ליתן בניסן כו' כיון דעתה שבא לגרשה רואין שהזמן מוקדם ויש קול שלא נמסר ביום שנכתב ויזכרו לקוחות לומר אייתי ראיה אימת מטא גיטא לידך אבל הכא שהבעל מודה שממנה נפל וגירשה ביום הכתיבה פריך וניחוש שמא יסברו לקוחות שאמרה אמת ולא יאמרו בשעת טריפה אייתי ראייה אימת מטא גיטא לידך וא''ת ואמאי לא פריך אמתני' דכותבין גט לאיש אע''פ שאין אשתו עמו ליחוש שמא לא יתן עד שנה וכי תימא כיון דליכא ריעותא דנפילה י''ל יום שנכתב נמסר ואפי' נמסר נמי אחר זמן יש קול שלא נמסר ביום שנכתב כי רואים בשעת קבלת הגט שהוא מוקדם ויזכרו לקוחות לומר כשתטרף אייתי ראיה דהא לעיל (בבא מציעא דף יב:) פריך גבי כותבין שטר ללוה ויש לומר דגבי כותבין שטר ללוה פריך שפיר משום דמאן דיזיף בצנעא יזיף (ב''ב מב.) ויש לחוש שמא לאחר זמן ימסור לו בצנעא ויסברו לקוחות שנמסר לו משעת כתיבה אבל גט דיהבי בפרהסיא דצריך עדי מסירה אפילו לר''מ דאין דבר שבערוה פחות משנים כדפירש ר''ת ורשב''ם בגיטין (ד. ד''ה דק''ל) ועוד דרגילות לגרש בפרהסיא לגלות שהיא פנויה יש קול שנתגרשה אחר זמן כתיבה ולא יטעו הלקוחות אבל אכתי קשה אמאי כותבין גט לאיש כו' ניחוש שמא תזנה אחר הכתיבה ויתן לה בצנעא כדי לחפות עליה וי''ל דמיד שנכתב הגט נותן לה דלא מקדים איניש פורענות לנפשיה:

הָנִיחָא לְמַאן דְּאָמַר כֵּיוָן שֶׁנָּתַן עֵינָיו לְגָרְשָׁהּ שׁוּב אֵין לַבַּעַל פֵּירוֹת – שַׁפִּיר. אֶלָּא לְמַאן דְּאָמַר יֵשׁ לַבַּעַל פֵּירוֹת עַד שְׁעַת נְתִינָה, מַאי אִיכָּא לְמֵימַר?

Traduction

This works out well according to the one who says that once he has decided to divorce her, the husband no longer has the rights to his wife’s produce. Since the husband had no right to sell the produce, the wife repossessed it rightfully. But according to the one who says that the husband has rights to his wife’s produce until the actual time of giving the bill of divorce, what is there to say?

Rachi non traduit

שפיר. יש לה לטרוף כל מה שמכר משעת כתיבה והא פלוגתא במסכת גיטין בפ' שני (דף יז:):

כִּי אָתְיָא לְמִטְרַף אָמְרִינַן לַהּ: אַיְיתַי רְאָיָה אֵימַת מְטָא גִּיטָּא לְיָדְךָ.

Traduction

The Gemara answers: When she comes to repossess the produce, we say to her: First bring proof as to when the bill of divorce came into your possession, and then we will allow you to repossess the sold produce.

Rachi non traduit

אימת מטא גיטא לידך. מיד בעליך:

Tossefoth non traduit

אימת מטא גיטא לידך. בשאר גיטין לא אמרינן כן דמסתמא ביום שנכתב נמסר אבל זה דנפל אתרע:

וּמַאי שְׁנָא מִשְּׁטָרֵי חוֹב? דִּתְנַן: מָצָא שְׁטָרֵי חוֹב, אִם יֵשׁ בָּהֶן אַחְרָיוּת נְכָסִים – לֹא יַחְזִיר. וְאוֹקֵימְנָא כְּשֶׁחַיָּיב מוֹדֶה, וּמִשּׁוּם שֶׁמָּא כָּתַב לִלְווֹת בְּנִיסָן וְלֹא לָוָה עַד תִּשְׁרֵי וְקָא טָרֵיף לָקוֹחוֹת שֶׁלֹּא כַּדִּין.

Traduction

The Gemara asks: But in what way is it different from promissory notes? As we learned in a mishna (12b): With regard to one who found promissory notes, if they include a property guarantee for the loan, he may not return them to the creditor. And we interpreted the mishna as referring to a case where the liable party admits that he has not yet repaid the debt, and the reason the promissory note cannot be returned is due to the possibility that perhaps he wrote it intending to borrow money in Nisan, but ultimately did not borrow it until Tishrei, and the creditor might therefore use the promissory note to unlawfully repossess property that the debtor sold between Nisan and Tishrei from the purchasers.

הָתָם נָמֵי לִיהְדַּר, וְכִי אָתֵי לְמִטְרַף נֵימָא לֵיהּ: אַיְיתִי רְאָיָה אֵימַת מְטָא שְׁטַר חוֹב לְיָדָךְ!

Traduction

According to the Gemara’s suggestion with regard to a bill of divorce, there, in the case of a promissory note, it should also be returned, and when the creditor comes to repossess the debtor’s property that was sold in the interim, let the court say to him: First bring proof as to when the promissory note came into your possession.

Rachi non traduit

אימת מטא שטרא לידך. מיד הלוה מתחלה:

אָמְרִי, הָכָא גַּבֵּי גֵּט אִשָּׁה אָתֵי לוֹקֵחַ וְתָבַעה, אָמַר: הַאי דְּ[אַ]הְדְּרוּהּ נִיהֲלַהּ רַבָּנַן לְגִיטָּא, מִשּׁוּם דְּלָא תִּעֲגִין וְתֵיתִיב. הַשְׁתָּא דְּקָא אָתְיָא לְמִטְרַף – תֵּיזִל וְתַיְתֵי רְאָיָה אֵימַת מְטָא גִּיטָּא לִידַהּ.

Traduction

The Sages say that it is not comparable. Here, with regard to a woman’s bill of divorce, the purchaser will come and demand that the wife prove when it was given to her, as he will say to himself: The fact that the Sages returned the bill of divorce to her was only so that she would not dwell alone as a deserted wife and not be able to remarry for lack of a bill of divorce. Now that she is coming to repossess the property her husband sold me, she should go and bring proof as to when the bill of divorce came into her possession.

Rachi non traduit

אתי לוקח ותבע. אי אתיא למיטרף מסיק אדעתיה לתבוע אייתי ראיה אימת מטא גיטא לידך בזמנא קמא:

הָכָא גַּבֵּי שְׁטַר חוֹב לָא אָתֵי לוֹקֵחַ וְתָבַע, [אָמַר] מִדְּאַהְדְּרוּהּ נִיהֲלֵיהּ רַבָּנַן לִשְׁטַר חוֹב, פְּשִׁיטָא לְמַאי הִלְכְתָא אַהְדְּרוּהּ נִיהֲלֵיהּ – לְמִטְרַף הוּא, שְׁמַע מִינַּהּ קָמוּ רַבָּנַן בְּמִילְּתָא, וּמִקַּמֵּי דִּידִי מְטָא שְׁטָרָא לִידֵיהּ.

Traduction

By contrast, here, with regard to a promissory note, the purchaser will not come and demand proof, because he will infer from the fact that the Sages returned the promissory note to him that it is obviously valid from the date written in it. After all, for what halakha did the court return it to him? It was clearly in order to repossess property with it. Therefore, he will conclude from it: The Sages clarified the matter and determined that, in fact, this promissory note came into the possession of the creditor prior to my purchase of property from the debtor.

Rachi non traduit

מקמי דידי. מקודם שמכר לי הלוה נכסיו מטא שטר מיד לוה למלוה בראשונה:

שִׁחְרוּרֵי עֲבָדִים וְכוּ'. תָּנוּ רַבָּנַן: מָצָא שְׁטַר שִׁחְרוּר בְּשׁוּק, בִּזְמַן שֶׁהָרַב מוֹדֶה – יַחְזִיר לָעֶבֶד, אֵין הָרַב מוֹדֶה – לֹא יַחְזִיר לֹא לָזֶה וְלֹא לָזֶה.

Traduction

§ The mishna teaches: Bills of manumission of slaves that are found should not to be returned. The Sages taught in a baraita: If one found a bill of manumission in the marketplace, in a case when the master admits that he gave the bill to the slave, one should return it to the slave. If the master does not admit to it, one should neither return it to this person, the master, nor to that person, the slave.

בִּזְמַן שֶׁהָרַב מוֹדֶה מִיהָא יַחְזִיר לָעֶבֶד, וְאַמַּאי? נֵיחוּשׁ שֶׁמָּא כָּתַב לִיתֵּן לוֹ בְּנִיסָן וְלֹא נָתַן לוֹ עַד תִּשְׁרֵי, וַאֲזַל עַבְדָּא וּקְנָה נִכְסִין מִנִּיסָן וְעַד תִּשְׁרֵי, וַאֲזַיל הָרַב וְזַבְּנִינְהוּ וּמַפֵּיק לֵיהּ לְשִׁחְרוּר דִּכְתִב בְּנִיסָן, וְקָא טָרֵיף לָקוֹחוֹת שֶׁלֹּא כַּדִּין.

Traduction

The Gemara asks: In any event, the baraita states that when the master admits that he gave the bill of manumission to the slave, the one who found it should return it to the slave. But why should he return it? Let us suspect that perhaps he wrote the bill of manumission intending to give it to him in Nisan, but he did not give it to him until Tishrei, and the slave went and bought property in the interim, between Nisan and Tishrei, at which time he was still a slave, in which case the property belongs to his master, and the master then went and sold that property. And if the bill of manumission is returned to the slave, he might produce the bill of manumission, which his master wrote in Nisan, in order to claim that the property was not his master’s to sell, and repossess the property from the purchasers unlawfully.

הָנִיחָא לְמַאן דְּאָמַר זְכוּת הוּא לָעֶבֶד שֶׁיּוֹצֵא מִתַּחַת רַבּוֹ לְחֵירוּת, וּכְאַבָּיֵי דְּאָמַר: עֵדָיו בַּחֲתוּמָיו זָכִין לֵיהּ, שַׁפִּיר. אֶלָּא לְמַאן דְּאָמַר חוֹב הוּא לָעֶבֶד שֶׁיּוֹצֵא מִתַּחַת רַבּוֹ לְחֵירוּת, מַאי אִיכָּא לְמֵימַר?

Traduction

This works out well according to the one who says that it is in a slave’s interest to leave his master’s authority and attain freedom and in accordance with the opinion of Abaye, who says that when a document serves the interests of its intended recipient, its witnesses, with their signatures, acquire it on his behalf. Accordingly, a slave attains freedom at the moment his bill of manumission is signed, even if it is given to him at a later date. Therefore, the halakha in the baraita works out well. But according to the one who says that it is against a slave’s interests to leave his master’s authority and attain freedom, what is there to say?

Rachi non traduit

הניחא למ''ד כו'. פלוגתא בפ''ק דגיטין (דף יב:):

זכות הוא לעבד. טובה היא אצלו שמתירו בקהל וכיון דזכות הוא איכא לתרוצי דמשעה שנכתב זוכה בשחרור דלכי מטא שטר גט לידיה נעשה בן חורין למפרע משעת חתימה:

חוב הוא לעבד. חובתו הוא שיוצא מתחת רבו כלומר הפסד הוא לו שאם עבד כהן הוא פוסלו מן התרומה ואם של ישראל אוסרו בשפחה כנענית דזילא ליה ושכיחא ליה ופריצא ליה:

מאי איכא למימר. דהשתא ליכא למימר עדיו בחתומיו חבין לו דאין חבין לאדם שלא בפניו:

דְּכִי אָתֵי לְמִטְרַף אָמְרִינַן לֵיהּ: אַיְיתִי רְאָיָה אֵימַת מְטָא שִׁחְרוּר לְיָדָךְ.

Traduction

The Gemara answers that when the slave comes to repossess the property, we say to him: Bring proof as to when the bill of manumission reached your possession and you were freed.

דְּיָיתֵיקֵי מַתָּנָה וְכוּ'. תָּנוּ רַבָּנַן: אֵיזוֹ הִיא דְּיָיתֵיקֵי – דָּא תְּהֵא לְמֵיקַם וְלִהְיוֹת שֶׁאִם מֵת נְכָסָיו לִפְלוֹנִי. מַתָּנָה – כֹּל שֶׁכָּתוּב בּוֹ ''מֵהַיּוֹם וּלְאַחַר מִיתָה''.

Traduction

§ The mishna teaches: If one found wills [deyaytiki] or deeds of gift, he should not return them. The Sages taught in a baraita: What is considered a deyaytiki and is collected by the designated recipient after the death of the giver? It is a deed that states: This deed will be to stand [da tehe lemeikam] and exist as proof that if this person dies, his property is to be given to so-and-so. An ordinary deed of gift, by contrast, is any deed in which it is written: This gift is given from today and after the death of the giver.

Rachi non traduit

דא תהא למיקם. שטר זה יהיה לקום ולהיות בכל הכתוב בו דדברי שכיב מרע ככתובין וכמסורין דמי:

מתנה. מתנת בריא איזו היא כל שכתוב בו כו':

מהיום ולאחר מיתה. גוף הקרקע קנוי לו מן היום ואין לו עוד רשות למוכרה וליתנה ולהורישה והפירות אינו אוכל כל ימי חייו אלא לאחר מיתה:

אַלְמָא אִי כְּתִיבָא ''מֵהַיּוֹם וּלְאַחַר מִיתָה'' הוּא דְּקָנֵי, וְאִי לָא – לָא קָנֵי?!

Traduction

The Gemara asks: Apparently, only if it is written in the deed: From today and after the death of the giver, the recipient acquires the gift, and otherwise, he does not acquire the gift. Is there no deed of gift that is effective even without the clause: And after my death?

Rachi non traduit

ואי לא לא קני. בתמיה כל שכן דאם יהיב ליה גוף ופירות במעכשיו דקני טפי סתם מתנת שכיב מרע לא קניא לו אלא לאחר מיתה דמחמת מיתה הוא מצווה:

אָמַר אַבָּיֵי, הָכִי קָאָמַר: אֵיזוֹ הִיא מַתְּנַת בָּרִיא שֶׁהִיא כְּמַתְּנַת שְׁכִיב מְרַע, דְּלָא קָנֵי אֶלָּא לְאַחַר מִיתָה, כֹּל שֶׁכָּתוּב בָּהּ ''מֵהַיּוֹם וּלְאַחַר מִיתָה''.

Traduction

Abaye said that this is what the baraita is saying: What deed of gift of a healthy person is considered like the deed of gift of a person on his deathbed, in that the recipient acquires it only after the death of the giver? It is any deed in which it is written: This gift is given from today and after the giver’s death.

טַעְמָא דְּלָא אָמַר ''תְּנוּ''. הָא אָמַר ''תְּנוּ'' – נוֹתְנִין.

Traduction

§ The mishna teaches that these documents may not be returned to the one who is presumed to have lost them, as perhaps the one who wrote them reconsidered and decided not to deliver them. The Gemara infers: The reason that these deeds may not be returned is that the one who wrote them doesn’t say to the finder: Give them to their intended recipient. But if he says: Give them, the finder must give them.

Rachi non traduit

הא אמר תנו נותנין. אמתני' פריך דתלי טעמא בשאני אומר נמלך עליהם שלא לתנן:

וּרְמִינְהוּ: מָצָא דְּיָיתֵקָאוֹת, אַפּוֹתֵיקָאוֹת וּמַתָּנוֹת, אַף עַל פִּי שֶׁשְּׁנֵיהֶם מוֹדִין – לֹא יַחְזִיר לֹא לָזֶה וְלֹא לָזֶה!

Traduction

And the Gemara raises a contradiction to that inference from a baraita that states that if one found wills, or deeds of designated repayment, or deeds of gift, even if both the one who wrote the deed and its intended recipient agree that it is valid, he should return it neither to this person nor to that person.

Rachi non traduit

אפותיקאות. שעשה לו שדה אפותיקי למלוה על פה שהיתה לו עליו מלוה ישנה:

לא יחזיר. שמא כתבה לזה ולא מסר לו ולא זכה בקרקע וחזר וכתב לאחר ומסר לו השטר וזכה בו ובא לחזור בו מן השני ורוצה לתת לראשון וחפץ שימסרו לו שטר זה שיוציאנה בבית דין ונמצא זמן שטר של זה קודם לשטרו של שני ויוציאנה מידו בדין:

אָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר מֶמֶל: לָא קַשְׁיָא,

Traduction

Rabbi Abba bar Memel said: This is not difficult.

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source